בכל הקשור למיניות כולנו מחפשים אחר הפרטנר המושלם. אבל מי הוא/היא. מהם המאפיינים של פרטנר/ית שכזה?
לאהוב או להתאהב
אמא שלי היקרה שתחייה אומרת תמיד שלאהוב זה נפלא הרבה יותר מלהתאהב, אני אף פעם לא באמת מבינה את אמא באומרה את המילים הללו, למבוגרות יש נטייה לבשל או להגיד דברים במינונים שרק הן רואות, אפילו כשאני שואלת אותה איך מכינים את תבשיל הקישואים שלה היא לא יכולה לשים את האצבע במדויק ולתת לי את המתכון המושלם, אבל מה שהיא תמיד אומרת לי שבישול מגיע מאהבה ואם לא אז אולי עדיף שלא לעשותו בכלל, גם באהבה הדברים לא שונים ושאלת השאלות שעולה היא האם עדיף לאהוב את האדם שאיתנו או שרצוי לפני כן להתאהב בו? מה באמת ההבדל?
ההבדל בין התאהבות לאהבה
"יש לך נטייה לחפש לך קשרים שמרגשים אותך" ככה אומרת אמא שלי, חוזרת ואומרת יש לציין, תאמת? זה די נכון, שנים שאהבתי להרגיש את תחושת ההתאהבות שהרי אני ילדה של אהבה, אבל מי אמר שזה באמת נכון לעשות? מי אמר שהתאהבות היא לא מעיין של חומר כימי נפלא שמתעתע קצת את המחשבה ואת הלב, "אהבה זה עם הזמן, אהבה זה בלב", חוזרת ואומרת אימי והפעם אני נוטה שלא להתווכח עם מה שהיא אומרת, אין ספק שלהתאהב זה דבר נפלא ומשחרר, הכיף הגדול הוא הפרפר המרצד חזק בבטן ומעצים את התחושה ואת הרצון להפגש שוב, השאלה הנוספת הנשאלת היא, האם הרגש הזה הוא לא בר חלוף? האם הוא לא משהו שמסנוור אותנו מלחשוב נכון?
"כל מטאטא חדש הוא מטאטא טוב, שלא תשכחי את זה!!" שוב היא חוזרת וחופרת לי על וזה לא ממש אכפת לה שהיא מדברת אל אישה בת 37 שכל החטאים שלה מתחילים ונגמרים ברצון שלה להמשיך ולגמוע ממעיין הנעורים, וביננו? יש בכלל גיל להתאהבות? לרגש? אז די אמא, אני נוהגת להגיד לה שוב ושוב ולא מוותרת על להוסיף עוד משפט שאני כבר שנים לא מטאטא עם מטאטא, אני מעדיפה להעביר סמרטוט רצפה
אני מוכרחה להתוודות רק בפניכם ולהגיד לכם ש.. יש מצב שאמא שלי צודקת, התאהבות זה בהחלט רגע חולף ובאשר לאהבה? לאהוב אדם? מה באשר לאהבה של פעם? שהרי אמא שלי מספרת שהיא לא באמת התאהבה באבי, היא הלכה אחר ליבו הטוב, אחר מראהו הטוב ובעיקר אחר האינטואציה של "הכל יהיה בסדר, החיים טובים כשבוחרים בחור טוב". האמנם?
אם תשאלו אותי, אני אמשיך ואנסה להתאהב, לצערי לא אוכל לוותר על הריגוש, אמא? סלחי לי בבקשה, סלחי נא לי כי ללא הריגוש אני אנני אני, ללא הרגש אין לי את קיומי, תני לי להמשיך להתאהב ואולי בסופו של דבר אבחין באהבה ואזכר בה כמוך, אחרי שאבלה כברת דרך אחת עם אדם שיחקק לנצח בליבי.
אם גם אתם תוהים כמוני לגבי האהבה, אשמח לשמוע מכם.
ההבדל בין התאהבות לאהבה
"יש לך נטייה לחפש לך קשרים שמרגשים אותך" ככה אומרת אמא שלי, חוזרת ואומרת יש לציין, תאמת? זה די נכון, שנים שאהבתי להרגיש את תחושת ההתאהבות שהרי אני ילדה של אהבה, אבל מי אמר שזה באמת נכון לעשות? מי אמר שהתאהבות היא לא מעיין של חומר כימי נפלא שמתעתע קצת את המחשבה ואת הלב, "אהבה זה עם הזמן, אהבה זה בלב", חוזרת ואומרת אימי והפעם אני נוטה שלא להתווכח עם מה שהיא אומרת, אין ספק שלהתאהב זה דבר נפלא ומשחרר, הכיף הגדול הוא הפרפר המרצד חזק בבטן ומעצים את התחושה ואת הרצון להפגש שוב, השאלה הנוספת הנשאלת היא, האם הרגש הזה הוא לא בר חלוף? האם הוא לא משהו שמסנוור אותנו מלחשוב נכון?
"כל מטאטא חדש הוא מטאטא טוב, שלא תשכחי את זה!!" שוב היא חוזרת וחופרת לי על וזה לא ממש אכפת לה שהיא מדברת אל אישה בת 37 שכל החטאים שלה מתחילים ונגמרים ברצון שלה להמשיך ולגמוע ממעיין הנעורים, וביננו? יש בכלל גיל להתאהבות? לרגש? אז די אמא, אני נוהגת להגיד לה שוב ושוב ולא מוותרת על להוסיף עוד משפט שאני כבר שנים לא מטאטא עם מטאטא, אני מעדיפה להעביר סמרטוט רצפה
אני מוכרחה להתוודות רק בפניכם ולהגיד לכם ש.. יש מצב שאמא שלי צודקת, התאהבות זה בהחלט רגע חולף ובאשר לאהבה? לאהוב אדם? מה באשר לאהבה של פעם? שהרי אמא שלי מספרת שהיא לא באמת התאהבה באבי, היא הלכה אחר ליבו הטוב, אחר מראהו הטוב ובעיקר אחר האינטואציה של "הכל יהיה בסדר, החיים טובים כשבוחרים בחור טוב". האמנם?
אם תשאלו אותי, אני אמשיך ואנסה להתאהב, לצערי לא אוכל לוותר על הריגוש, אמא? סלחי לי בבקשה, סלחי נא לי כי ללא הריגוש אני אנני אני, ללא הרגש אין לי את קיומי, תני לי להמשיך להתאהב ואולי בסופו של דבר אבחין באהבה ואזכר בה כמוך, אחרי שאבלה כברת דרך אחת עם אדם שיחקק לנצח בליבי.
אם גם אתם תוהים כמוני לגבי האהבה, אשמח לשמוע מכם.
מאמרים דומים שיכולים לעניין אותך:
פורסם בתאריך: 15/05/2012 14:00:22
פורסם בתאריך: 03/01/2012 16:08:17
פורסם בתאריך: 09/09/2014 12:38:01
פורסם בתאריך: 16/05/2011 12:24:31
 re.jpg "יחסים פתוחים זו לא מילה גסה")
פורסם בתאריך: 01/03/2016 11:49:43
