חתונה

עוד מתקופת בראשית, ועד היום, נשים רוצות להתחתן.

יהיו פה קולות רועמים העשויים לחלוק עליי, אבל אין מה לעשות זה העונש שנגזר עלינו עוד מימי הבריאה הראשונים: "ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך".

כילדות קטנות אנו מדמיינות את יום החתונה שלנו, את שמלת הכלה שלנו וכמובן את החתן שלנו (ומה לעשות, כילדות, הוא בד"כ נראה כמו בובת קן). 

עם השנים, ממוצע גיל הנישואין הולך ועולה. מנסים לדחות את הקץ, בייחוד הגברים, אצלם הגיל הממוצע להתחתן גבוה יותר מאשר אצל נשים. מכאן לטענתי, שגברים פחות ממהרים להתחתן מאשר נשים. (לא נכליל, ישנם גם צדיקים בסדום שכורעים ברך אחרי דקה בערך). 

השאלה, אם דחיית המועד לא הופכת להתחמקות וממה היא נובעת?

את התשובה נחלק לשלושה חלקים: 

1- כאשר בן זוגך לא מעוניין בחתונה בגלל רגליים קרות ופחדים: במקרה זה, יש לשבת עם הבחור לשיחה, אם יש צורך, אפילו עם גורם עזר חיצוני. להבין מהיכן הפחדים נובעים ומה את יכולה לעשות על מנת להקל עליו. זהו פער שעוד ניתן לגשר עליו.

2- כאשר בן זוגך לא מעוניין בחתונה בגלל שהוא פשוט לא רוצה להינשא לך: איך לומר זאת במילים עדינות, הוא פשוט לא מעוניין בך! הביני את זה, ויפה שעה אחת קודם. במקרה זה, עם כל הקושי, צריך לדעת להרפות. כפי שורדה רזיאל ז´קונט אומרת: "ת-ז-ר-ק-י אותו!". בכל מקרה, לטובתך האישית, אין לך צורך במישהו שלא מעוניין בך כאישתו ולא רואה איתך עתיד משותף. חייכם המשותפים גם ייראו ככה ואת תסבלי בתוך הקשר. אם תיפרדו, אולי תסבלי תקופה קצרה אך תוכלי להתאושש ולמצוא מישהו שבאמת שווה את אהבתך.

3- כאשר בן זוגך לא מעוניין בך אך גם את בעצם לא מעונינת בו: פעמים רבות זוג מגיע לתובנה שהם לא מעונינים להמשיך בקשר, רק כשמגיעים לפרשת הדרכים, שהיא הנושא הבלתי נמנע- חתונה. קשה להבין לאחר קשר ארוך שבעצם צריך להיפרד. זה קצת כמו להודות שנכשלנו. אתם מחפשים סיבות להצדיק את הקשר, כשבעצם אם יש ספק- אין ספק! תחשבו לטווח ארוך, מה עדיף? לגרור עוד ועוד ולהדחיק? עם כל הכאב, אתם תעשו לעצמכם טובה אם תחתכו את זה עכשיו, במקום שתעלו בהמשך את אחוז הגירושין. המטרה מקדשת את האמצעים, ויש לראות זאת כשחרור מעול במקום סוף עצוב.

בכל אחד מהמקרים, אתם יכולים למשוך עוד ועוד את הקשר ולדחות את הבלתי נמנע, אך מה שצריך לקרות- יקרה. רק עדיף מוקדם מאשר מאוחר.